ספר תרגול לעבודה עצמית
9 הדרכות קוליות
יומן מעקב להדפסה
גישה לכל החיים
הדרך שלי עם סיוטים, ואיך הצלחתי להתמודד איתם.
קוראים לי רון לביא. התגייסתי לאגוז באוגוסט 2021 והשתחררתי באוגוסט 2024, אחרי שלוש שנים שרובן היו בזמן מלחמה. כחודשיים אחרי השחרור, באמצע הטיול הגדול, התחילו הסיוטים שחוזרים על עצמם. כמה פעמים בשבוע, במשך חודשים.
אני עומד מול מחבל והנשק שלי לא יורה! יש לי מעצור או שאין לי תחמושת. חוסר אונים מוחלט ואז - אני פשוט מתעורר.
לא חזרו אליי מראות. חזרו אליי רגשות.
והסיוטים שלי לא היו פלשבקים מהלחימה. הם היו חלומות של תסכול, של חוסר תפקוד, של תחושת פספוס. ודברים שלא אמרתי בקול. חייל אמור לציית, ואני הייתי בן 19 עם שאלות. שמרתי אותן בבטן, והן פשוט צפו בלילה.
ובבוקר זה היה נשאר איתי. הייתי מספר על זה לפעמים לחברים, בציניות, כמו בדיחה, ולא הבנתי שיש שם משהו עמוק. עד שיום אחד סיפרתי לחבר מהצוות, והוא אמר שגם לו זה קורה.
אז התחלתי לתת לסיוטים שלי מקום. התחלתי לכתוב, בלי לחשוב יותר מדי, ולתעד אותם. ומשם נכנסתי לזה עמוק. שנתיים שבהן קראתי ספרים, שמעתי פודקאסטים, עברתי סדנאות והכשרות, הקמתי קהילה והעליתי תכנים. עד שגיליתי פרוטוקול מבוסס מחקר שמטפלים עובדים איתו היום. הוא פשוט מעולם לא הונגש לעברית בצורה שאפשר לעבור לבד.
מה שבניתי הוא שילוב. כל הידע והניסיון שצברתי, יחד עם הפרוטוקול. הפרוטוקול נותן את המבנה, ומה שעבד עליי, ועל אנשים שליוויתי אחריי, מוסיף את מה שאין בו.
הסיפור שלי מתחיל בצבא, אבל השיטה לא שואלת מאיפה הסיוט הגיע. היא לא עובדת על האירוע שעברת, היא עובדת על החלום שחוזר. וזה נכון בדיוק באותה מידה אם הסיוט שלך בא ממקום אחר לגמרי, או משום מקום שאתה מצליח להצביע עליו.